מבנה הפרומפט המנצח: 6 חלקים שהופכים בקשה כללית לתוצר שאפשר להשתמש בו

כתבתם ל־ChatGPT "תכתוב לי פוסט על העסק", וקיבלתם טקסט שיכול להתאים לכל עסק בעולם. זה לא כי הכלי חלש. זה כי הוא לא יודע עליכם כלום, אז הוא כותב את הממוצע של כל העסקים.

במדריך הזה: מבנה של 6 חלקים שהופך בקשה כללית לתוצר שאפשר להשתמש בו, תבנית מוכנה עם כל החלקים, ודוגמה מלאה של לפני ואחרי. בכל פרומפט יש שדות מסומנים, ואפשר למלא אותם כאן באתר בפרטי העסק שלכם לפני שמעתיקים.

למה תשובות יוצאות גנריות

מודל שפה משלים טקסט. כשהבקשה קצרה, הוא ממלא את כל מה שחסר בניחוש הכי סביר: קהל כללי, טון כללי, אורך כללי. התוצאה נשמעת בסדר, ולא שייכת לאף אחד.

ב־Anthropic, החברה שמפתחת את Claude, מתארים את זה כך: תחשבו על המודל כעל עובד חדש ומבריק, שעדיין לא מכיר את הנהלים ואת דרך העבודה שלכם. ככל שתסבירו לו בדיוק מה אתם רוצים, התוצאה תהיה טובה יותר. הם גם מציעים מבחן פשוט: תנו את הבקשה לעמית שלא מכיר את המשימה. אם הוא היה מתבלבל, גם המודל יתבלבל.

מבנה הפרומפט המנצח: 6 חלקים

המבנה הזה לא הומצא כאן. הוא מסכם את מה שהחברות שמפתחות את הכלים ממליצות במדריכים הרשמיים שלהן: OpenAI (שמפתחת את ChatGPT), Anthropic (שמפתחת את Claude) ו־Google (שמפתחת את Gemini). כל אחת מהן מחלקת את זה קצת אחרת, אבל אותם רכיבים חוזרים בכולן.

1. תפקיד

באיזו מומחיות המודל צריך לעבוד.

לדוגמה: "פעל כאסטרטג שיווק בכיר עם ניסיון בקמפיינים דיגיטליים."

למה זה עובד: תפקיד ממקד את הטון ואת נקודת המבט. ב־Anthropic כותבים שגם משפט אחד של תפקיד עושה הבדל, ו־OpenAI ו־Google ממליצות לפתוח בו. חשוב לדעת: תפקיד לא נותן למודל ידע שאין לו. "פעל כעורך דין" לא הופך את התשובה לייעוץ משפטי.

2. מטרה

מה בדיוק אתם רוצים להשיג. לא "פוסט", אלא מה הפוסט צריך לעשות.

לדוגמה: "כתוב פוסט שמטרתו להגדיל הרשמות לוובינר."

למה זה עובד: מטרה ברורה עוזרת למודל להחליט מה חשוב ומה מיותר. פוסט שמטרתו הרשמה נראה אחרת מפוסט שמטרתו לבנות אמון.

3. הקשר

רקע, קהל יעד וכל מידע שהמודל צריך ואין לו.

לדוגמה: "קהל היעד הוא בעלי עסקים קטנים בישראל."

למה זה עובד: זה החלק שרוב האנשים מדלגים עליו, וזה החלק שהכי משנה. ב־Anthropic מוסיפים טיפ: כשמסבירים גם למה משהו חשוב, המודל מבין את המטרה טוב יותר ומיישם אותה גם במקרים שלא פירטתם.

4. דרישות

מה לעשות, באיזה סדר, ומה נחשב הצלחה.

לדוגמה: "פתח במשפט מסקרן, הצג 3 יתרונות וסיים בקריאה לפעולה."

למה זה עובד: כשהסדר חשוב, רשימה ממוספרת של צעדים עדיפה על פסקה. זו המלצה מפורשת במדריך של Anthropic.

5. פורמט הפלט

איך התשובה צריכה להיראות: אורך, מבנה וטון.

לדוגמה: "עד 150 מילים, פסקאות קצרות, שפה ישירה."

למה זה עובד: "קצר" הוא ניחוש. "עד 150 מילים" הוא הוראה. Google ממליצה לציין את הצורה במפורש: טבלה, רשימה, פסקה או הודעה קצרה.

6. הגבלות

ממה להימנע.

לדוגמה: "אל תשתמש בקלישאות, אל תמציא נתונים ואל תכתוב בשפה מכירתית אגרסיבית."

למה זה עובד: הגבלות סוגרות את המקומות שבהם המודל נוטה להשלים לבד. טיפ אחד מ־Anthropic: כשאפשר, כתבו גם מה כן לעשות. "כתוב בשפה פשוטה וישירה" עובד טוב יותר מ"אל תהיה מליצי" לבד.

התבנית המלאה, מוכנה למילוי

זו התבנית עם כל ששת החלקים. מלאו את השדות כאן באתר, והכפתור יעתיק את הגרסה המלאה.

<role>
פעל כמומחה בתחום תחום המומחיות, עם ניסיון בהתמחות רלוונטית.
</role>
<goal>
המטרה שלך היא תוצאה מדויקת שאני רוצה לקבל.
</goal>
<context>
הרקע למשימה: רקע רלוונטי.
קהל היעד: למי זה מיועד.
מידע חשוב נוסף: נתונים, אילוצים או דוגמאות קיימות.
</context>
<instructions>
1. נתח את המטרה והמידע שסופק.
2. בצע את המשימה בצורה ברורה, מעשית וממוקדת.
3. השתמש בדוגמאות רלוונטיות כשיש בהן ערך.
4. אם חסר מידע מהותי, שאל שאלה ממוקדת במקום להניח הנחות.
</instructions>
<output_format>
הצג את התוצאה בפורמט רצוי, באורך אורך רצוי, בטון טון.
</output_format>
<constraints>
אל תמציא עובדות או נתונים. הימנע מחזרות, ניסוחים כלליים והסברים מיותרים. שמור על ההנחיות ועל התוצאה המבוקשת.
</constraints>

סימן שזה עבד: התשובה מתאימה לקהל שהגדרתם, באורך שביקשתם, ובמקום לנחש פרט חסר המודל שואל אתכם עליו.

למה התגיות, ומה אם לא בא לי אותן

התגיות, כמו <context> ו־<constraints>, הן רק סימון: הן מראות למודל איפה כל חלק מתחיל ונגמר. בלעדיהן, רקע ארוך עלול להתבלבל עם ההוראות. ב־Anthropic כותבים שתגיות מפחיתות פרשנות שגויה, במיוחד כשמערבבים בפרומפט הוראות, רקע ודוגמאות. ב־Google ממליצים על תגיות או על כותרות, ובלבד שבוחרים שיטה אחת ונשארים איתה. OpenAI מציינת את שתי האפשרויות.

לא נוח לכם עם תגיות באנגלית? אותו מבנה עובד גם עם כותרות בעברית:

תפקיד: פעל כמומחה בתחום תחום המומחיות.

מטרה: תוצאה מדויקת שאני רוצה לקבל.

הקשר: אני מה העסק עושה. קהל היעד: למי זה מיועד. חשוב לדעת: נתונים, אילוצים או דוגמאות קיימות.

דרישות: מה לעשות, בסדר הנכון. אם חסר מידע מהותי, שאל לפני שאתה כותב.

פורמט: פורמט רצוי, באורך אורך רצוי, בטון טון.

הגבלות: אל תמציא עובדות, נתונים או הבטחות.

לפני ואחרי: אותה בקשה

הנה ההבדל על משימה מוכרת: פוסט שצריך להביא הרשמות לוובינר.

<role>
פעל כאסטרטג שיווק בכיר עם ניסיון בקמפיינים דיגיטליים.
</role>
<goal>
כתוב פוסט שמטרתו להגדיל הרשמות לוובינר על נושא הוובינר.
</goal>
<context>
קהל היעד הוא בעלי עסקים קטנים בישראל. הוובינר יתקיים בתאריך ושעה, ומשתתפים בו בחינם.
</context>
<instructions>
פתח במשפט מסקרן, הצג 3 יתרונות שהמשתתף יקבל, וסיים בקריאה לפעולה להירשם.
</instructions>
<output_format>
עד 150 מילים, פסקאות קצרות, שפה ישירה.
</output_format>
<constraints>
אל תשתמש בקלישאות, אל תמציא נתונים ואל תכתוב בשפה מכירתית אגרסיבית.
</constraints>

מתי לא צריך את כל ששת החלקים

שאלה מהירה ("מה ההבדל בין חשבונית מס לקבלה?") לא צריכה תפקיד ופורמט. הכלל פשוט: ככל שהתוצר חשוב יותר, ויוצא החוצה בשם העסק, כך כדאי למלא יותר חלקים. הודעה ללקוח, פוסט או הצעת מחיר מקבלים את כל השישה.

כשאין לכם את כל הפרטים: תנו לו לשאול

לפעמים אתם לא בטוחים מה לכתוב בהקשר. במקום לנחש, בקשו מהמודל לראיין אתכם. שאלה אחת בכל פעם, כדי שלא תקבלו רשימה של 15 שאלות.

אני צריך מה צריך, למשל: דף שמסביר את השירות שלי.

לפני שאתה כותב משהו, תשאל אותי את השאלות שאתה צריך כדי לעשות את זה טוב. שאלה אחת בכל פעם, עד 5 שאלות. אחרי כל תשובה שלי תשאל את הבאה.

כשיש לך מספיק, תכתוב את התוצר, ובסוף תרשום אילו הנחות עשית שלא אמרתי במפורש.

בונוס: דוגמה שווה יותר מתיאור

תיאור כמו "תכתוב בסגנון שלי" לא אומר למודל הרבה. דוגמה אמיתית אומרת הרבה. ב־Anthropic כותבים שדוגמאות הן אחת הדרכים הכי אמינות לכוון טון, מבנה ופורמט, וממליצים לעטוף אותן בתגית <example> כדי שלא יתבלבלו עם ההוראות.

<example>
הדביקו כאן פוסט או הודעה שכתבתם
</example>

זו דוגמה לטקסט שכתבתי ואני אוהב איך הוא נשמע. קודם תסכם ב־5 נקודות קצרות מה מאפיין את הסגנון (אורך משפטים, טון, איך אני פותח ואיך אני מסיים).

אחר כך תכתוב מה לכתוב באותו סגנון. אל תעתיק מהדוגמה משפטים, שמות או מספרים.

בדיקה לפני שמשתמשים

כל תשובה של AI היא טיוטה. הפרומפט הזה מבקש מהמודל לבדוק את מה שכתב מול ששת החלקים, ולסמן לכם מה צריך לבדוק בעצמכם.

תעבור על התשובה שכתבת ותבדוק:

1. האם היא עונה על המטרה שהגדרתי, לקהל שהגדרתי?
2. האם היא עומדת בפורמט ובהגבלות?
3. האם יש בה עובדה, מספר או הבטחה שלא נתתי לך? תסמן כל אחד.

תחזיר רשימה קצרה של בעיות, ואחריה גרסה מתוקנת.

סיכונים, הרשאות ומתי לא להפעיל

• מידע רגיש לא מדביקים. שמות מלאים של לקוחות, תעודות זהות, פרטי תשלום ומידע רפואי לא נכנסים לצ'אט. בחלק ההקשר כתבו "הלקוח" במקום שם מלא.
• תפקיד הוא לא מומחיות. "פעל כרואה חשבון" משפר את הניסוח, לא את הדיוק. שאלות מס, משפט ובריאות נבדקות מול איש מקצוע.
• מספרים ועובדות בודקים בעצמכם. מודל שפה יכול לכתוב משפט בטוח ושגוי. זה נקרא הזיה.
• מה שיוצא בשם העסק עובר עין אנושית. הודעה ללקוח, פוסט או הצעת מחיר: קוראים לפני ששולחים.

מה משתבש ואיך מתקנים

• התשובה עדיין כללית: חלק ההקשר דל מדי. הוסיפו מי הקהל, מה מיוחד אצלכם, ולמה זה חשוב.
• ארוך מדי: בחלק הפורמט כתבו אורך מדויק ("עד 3 שורות", "עד 150 מילים") ולא "קצר".
• הומצא פרט: ודאו שבהגבלות כתוב "אל תמציא עובדות או נתונים", ושבדרישות כתוב לשאול כשחסר מידע.
• הטון לא שלכם: הוסיפו דוגמה אמיתית בתגית <example>.
• המודל מבלבל בין הרקע להוראות: הפרידו את החלקים בתגיות או בכותרות, ושמרו על אותה שיטה לאורך כל הפרומפט.
• השיחה ארוכה והמודל "שוכח": פתחו שיחה חדשה והדביקו בה את התבנית המלאה. לכל מודל יש חלון הקשר מוגבל.

טיפים מהשטח

• שמרו את התבנית במקום נגיש, ומלאו בכל פעם רק את השדות.
• כשתשובה יצאה טובה, שמרו את הפרומפט שהביא אותה. זה הנכס האמיתי, לא התשובה.
• תיקון אחד בכל פעם עדיף על חמישה תיקונים בבת אחת. כך רואים איזה חלק עשה את ההבדל.